בעקבות נתיבי הבריחה 2024

המסע בעקבות ה"בריחה" היה עבורי מסע מטלטל רווי ברגשות ובתובנות. רגשות עוצמתיים לאורך המסע בכלל, בדגש על מקומות מסויימים כמו: המעבר לצ'כיה, נאהוד- בו סופר כמעט ממקור ראשון, בלה, על הקשיים הבלתי נתפשים של ה"בורחים".או הפגש עם הקצין הגרמני בבסיס הצבאי- עובדה שלכשעצמה מעלה הרהורים רבים. גם התובנות שעלו, משמעותיות מאוד בעיני. חזרתי לרגע לבית הורי האהובים , בלה ומורדכי כהן- וחשבתי לא מעט על ההתמודדות הבלתי אפשרית של שני אנשים אשר נשארו לבד בעולם, ללא איש מבני משפחתם הענפה ובכוחות על אנושיים הצליחו להקים משפחה, ומנם קטנה, 4 אנשים בלבד אך חמה ותומכת עד מאוד. לא מעט חשבתי גם על הגרמנים שפגשנו בדרך. הקצין שאמר כי הוא מקורב לנושא השואה והעקורים דווקא משום שסבו היה איש המפלגה הנאצית לעומת סטודנט במחנה "הרצל" בזלצבורג שאמר כי קל עבורו להתעניין בנושא, *דווקא משום שבמשפחתו לא היו נאצים" ובכלל, אנשים טובים שחשוב להם לתעד ולשמר את האתרים והארועים (אנה, מורה בגימלאות במנזר באינדרסדורף) או הכומר ב-סאן אטליין. התופעות הנ"ל ושכמותן, מעודדות ומעלות את התובנה שאף על פי כן ולמרות הכל לא פסה התקווה לעולם טוב יותר. תובנה לא פחות חשובה שעולה היא ההכרה כי מדינת ישראל למרות כל מגרעותיה, השכילה לקלוט כמיליון פליטים , אודים מוצלים מאש, ולאפשר לרובם (ואני הדוגמא) ללמוד, להשכיל, להתפתח ולהיות מסוגלים לעבור את המסע המטלטל בעיניים פקוחות ובאמונה כי עוד יהיה טוב.

לאחר התאוששות,
מודים אנחנו למשה ולעזר כנגדו ריקי.
משה אתה רתום כולך לשמר את נושא הבריחה ולהעביר אותה לדור הבא.
ריגשו האנשים הטובים באמצע הדרך, שהודות לך זכינו לפגוש ולשמוע מפיהם את מעורבותם בהנצחת הבריחה.
תודה לך משה, על המקומות העלומים ולא מוכרים דרכם עברו אבותינו השורדים בדרכם לתקומה ובהן הובלת אותנו.
ולסיכום תודה לקבוצה המדהימה שאיתם זכינו לעבור את המסע המפעים ומרגש.
בברכת שנה טובה, שקטה מקודמתה והחזרת כל החטופים בהקדם, הרבה בריאות ואושר.