מיום 13.7.16 עד 22.7.16 השתתפתי בסיור "פולין – אז והיום". התגובה הראשונה של חברים ומכירים הייתה בדרך כלל: מה, את רוצה לראות את אושוויץ?" נכון, אנחנו ראינו את אושוויץ וגם את מיידנק. אך הביקור במחנות הריכוז היה רק חלק של הסיור. כפי שכבר שם הסיור "פולין – אז והיום" אומר, היעד המרכזי או היחיד לא היה השואה, אלא הן מפגש עם תפארת העבר של היהדות בפולין והן היכרות עם היהדות המתחדשת בפולין. כמובן חווינו את החיים התוססים בערים הפולניים, ביקרנו ארמונות יפהפיים, למדנו על ההיסטוריה הפולנית, שמענו על המצב הפוליטי והכלכלי בפולין ופגשנו פולנים שמעוניינים להכיר ישראלים. בסך הכול היה סיור תיירותי "רגיל" ובו זמני – לא רגיל בכלל….
אספקט אחר היה המפגש עם יהודים-פולניים. לפני הרבה שנים שאלה אותי מורה באולפן האם רצוי שכל היהודים בעולם יעברו לארץ. גם בקבוצה שלנו עלו מחשבות כאלה. ראינו יהודים שהם באמת מעט שונים מאשר הישראלים, בלבוש ואולי גם בפחות NON CHALANCE (אי רשמיות) .
זה מביא אותי לאספקט נוסף. במהלך הסיור עלו שאלות עקרוניות רבות והתקיימו וויכוחים על נושאים קשים. במיוחד הסיפורים על היהודים בשואה היו מלווים בדילמות אתיות קשות. הלכנו עם שאלות ללא תשובה.היה שווה להשתתף בסיור? התשובה היא חד משמעית כן. מצד אחד הסיור המשותף של חברי הקהילה הביא לגיבוש בין המשתתפים ולקשרים חדשים. מצד שני, כדאי לבצע סיורים לקהילות בחו"ל כדי להכיר אותן. המפגש עם היהודים במדינות אחרות מאפשר להכיר את ההיסטוריה היהודית בחו"ל שהיא מרכיב טבוע בזהותנו ולראות קצת מעבר ליהדות הישראלית.
בברכה, אורית זודמן
